בית ספר למקצועות האיגרוף - מכבי לוד

כמו שנאמר מקודם ישנם 4 אומנויות לחימה שמופעים בתוכנית האולימפית: היאבקות, איגרוף, ג'ודו, טאקוונדו. ברצוני לתת סקירה קצרה לגבי כל ענף וענף בנפרד.

1. היאבקות:

ענף ההיאבקות הינה אומנות לחימה הראשונה שהשתתפה כבר באולימפיאדה הראשונה, אך קרבות היאבקות נערכו גם באולימפיאדות העתיקות ביוון העתיקה.

היום ההיאבקות מחולקת לשתי סגנונות. הראשון הוא הסגנון היווני רומי או המוכר יותר בשם היאבקות קלאסית, למרות השם סגנון זה פותח בצרפת במאה ה 19. זירת הקרב הינו במשטח רך (מזרן מיוחד), המשטח אינו מגודר בשונה מזירת איגרוף אך ישנו ציור בצורת עיגול שבתוכו מתנהל הקרב ושופט הקרב נותן את הניקוד למתחרים על תרגילים שונים.

חוקים בסיסים:

אסור לחבוט בכול צורה, אסורות כל סוגי הבעיטות, אסור לתפוס באצבעות, אסורות צביטות ונשיכות. שימוש אך ורק בפלג גוף עליון, אסור להשתמש ברגליים לטובת ביצוע תרגילים, אסור לבצע כל סוגיי החניקות ובריחים לא בעמידה ולא בקרקע. ניקוד ניתן על הטלות בעמידה, היפוכים שמבצע הספורטאי ליריבו או ריתוק על הגב בקרקע.

הסגנון השני הוא סגנון חופשי, זה הוא סגנון מודרני יותר ומופיע במשחקים האולימפיים גם הוא. זירת הקרב של התחרות אותו משטח כמו בהיאבקות קלאסית אותה צורת לבוש (בגד גוף צמוד) אך ההבדל הוא שניתן להשתמש בתפיסת רגליים על מנת לצבור ניקוד או לרתק את היריב על הגב.

השוואה:

הסגנונות דומים בחוקים וטכנית, המתחרים מחולקים לפי קבוצות משקל, ישנה התאחדות היאבקות עולמית הנקראת FILA,שמאחדת את שתי הסגנונות. ישנם גם תחרויות היאבקות נשים  באולימפיאדה בשתי הסגנונות. חשוב לציין שבגלל ההגבלה של תפיסת רגליים הסגנון החופשי הינו הרבה יותר דינמי ומגוון מבחינת תרגילים שונים מאשר סגנון יווני רומי.

2. איגרוף:

זה הוא ענף לחימה השני שהשתתף במשחקים האולימפיים בפעם הראשונה בשנת 1904.

איגרוף הוא אחד הענפים הפופולריים, היסטוריה של הענף מתחילה עוד מימי קדם אך האיגרוף הקלאסי המודרני כפי שהוא מוכר לנו היום התחיל באנגליה בשנת 1867 על בסיס חוקים הנקראים חוקי קווינסברי. כל החומר על חוקי האיגרוף וחלוקה בין איגרוף קלאסי למקצועני, שיפוט והיסטוריה ניתן לראות באתר בחלקת מידע.

החל מאולימפיאדה הקרובה בלונדון 2012 תחרויות איגרוף נשים יכנסו לתוכנית האולימפית.

3. ג'ודו:

לראשונה הופיעה באולימפיאדה בשנת 1964 כאשר תחרויות נשים נכנסו לתוכנית האולימפית לראשונה בשנת 1992. ג'ודו הינה  אומנות לחימה מודרנית יחסית נוסדה ביפן ע"י ג'יגורו קנו במאה ה 19 ובשנת 1882 קנו פתח את בית הספר הראשון בטוקיו.

במקור תרגילי הג'ודו נלקחו מג'יו ג'יטסו רק שהוצעו כל התרגילים המסוכנים של ה ג'יו ג'יטסו ונוספו תרגילים מאומנויות לחימה שונות והומצאו כללים המאפשרים לנהל תחרות ספורטיבית. התחרות מתנהלת על משטח רך בדומה לזירת היאבקות אך קשיח יותר ומצוייר ריבוע, ישנו שופט שמנהל את הקרב ובנוסף ישנם שופטי צד לטובת ספירת ניקוד שניתן על  הטלות בעמידה ותרגילי קרקע: בריחים על מרפקים, חניקות וריתוקים. חשוב להדגיש שג'ודו הינו ספורט מאוד אטרקטיבי ויפה בגלל מגוון רחב של הטלות שניתן לבצע בגלל נוכחות טפיסה נוכה בבגדי הג'ודו והכללים שמחייבים את הספורטאים בעמידה גבוה.

המתחרים לבושים חליפות מיוחדות שמאפשרות לבצע הפלות, בריחים שונים וחניקות בשונה מהיאבקות.

4. טאקוונדו:

לראשונה הופיעה כענף אולימפי בשנת 2000, בתחרויות גברים ונשים.

הטאיקוונדו היא אומנות לחימה קוריאנית. אומנות זו היא גם מודרנית שנבנתה על בסיס אומנויות לחימה יפניות בגלל כיבוש יפני בשטח קוריאה. בשנת 1955 הוכרז רשמית על הטאקוונדו כאומנות לחימה קוריאנית לאומית.

ישנם שתי אירגונים גדולים אך רק אירגון אחד מוכר כאולימפי וידוע בר"ת WTF. הקרב מתנהל בעזרת בעיטות לפלג גוף עליון ולראש, בגרסה האולימפית חל איסור להשתמש באגרופים לפנים. הקרב מתנהל על משטח הדומה לזה של ג'ודו אך קשיח יותר, המתחרים לובשים חליפות מיוחדות, מגיני ראש ומגיני גוף.

המשותף בין כל האומנויות לחימה האולימפיים הוא שכל ענף מחולק לקטגוריית משקל וישנם כללי שיפוט שמוגדרים היטב.

חשוב  גם לציין שבאומנויות לחימה אולימפיים קיימת תחרות הגבוה ביותר מבין כל האומנויות לחימה.

על מנת להתרשם מכל ענף וענף ניתן לצפות במספר קטעי ווידאו שונים:

היאבקות

איגרוף

גיודו

טאקוונדו